הגנת הפרטיות במקום העבודה

העידן המודרני שינה לחלוטין את חיינו ובכלל זה, את סביבת העבודה. מחד, העבודה הפכה במקרים רבים לקלה ומהירה יותר בזכות פלאי הטכנולוגיה ומאידך חושפת אותנו לחשיפה לפרטיותנו ופגיעה בפריון העבודה.

עובדים רבים פונים אליי עם השאלה: האם ועד כמה מותר למעסיק לעקוב ולנטר את פעולותינו? האם למעסיק מותר לקרוא את המיילים שלנו? האם מותר לו לעקוב אחר הג'י פי אס המותקן ברכב שקיבלנו ממקום העבודה?

ובכן, הפסיקה בתחומים אלה מתגבשת עם הזמן ככל שטכנולוגיות אלה הופכות לאינטגרטיביות עם חיינו. בתי הדין בוחנים כל מקרה לגופו ומנסים לאזן בין זכות העובד לפרטיות וזכותו של המעסיק לעקוב אחר פעולות עובדיו בזמן העבודה.

נסקור בקצרה בפוסטים הבאים את ההלכות בתחום כיום בשאלה האם מותר למעסיק להתקין מצלמות במקום העבודה?

באופן עקרוני בתי הדין לעבודה פסקו כי מעקב באמצעות מצלמות אבטחה הנו כלי לגיטימי. זאת בתנאי שהעובד מודע לקיום ומיקום מצלמות האבטחה. בית המשפט קבע כי צילום סמוי של עובד פוגע בזכות העובד לפרטיות.

עובד אשר צולם ללא ידיעתו יכול במקרים מסוימים אף להתפטר כדין מפוטר ולזכות לפיצויים בשל כך.

בנוסף, בתי הדין מבחינים בין צילום שהוא "ברשות היחיד" לבין צילום שהוא "ברשות הרבים", קרי אזורים בהם לעובד לא יכולה להיות ציפייה סבירה לפרטיות. נקבע כי מעסיק אינו רשאי לצלם אדם כשהוא ברשות היחיד, לדגמא: במשרדו האישי, בחדר הלבשה במקום העבודה ועוד.

גם במקרה זה בית הדין יכול להכיר בהתפטרות כדין פיטורים.