תלוש המשכורת וחוק הגנת השכר

במאמר זה נסקור בקצרה את חובות המעסיק (וזכויות העובד) בנוגע לתלוש השכר.

חוק הגנת השכר קובע מספר כללים חשובים לעניין תלוש השכר שחשוב להכיר:

1. משכורת חייבת להינתן עד ליום העשירי בחודש. כל איחור מעבר לכך הינו הלנת שכר.
2. אסור בשום אופן לקבוע כי השכר הוא "שכר גלובאלי" הכולל שעות נוספות, נסיעות ועוד, ללא הסכמה מפורשת ובכתב בין המעסיק לעובד וגם זאת באופן מידתי וסביר.
3. מעסיק חייב לספק לעובד תלוש משכורת לעובד מדי חודש מחודשו, גם אם העובד לא דורש זאת. ישנם מעסיקים רבים השומרים אצלהם את תלושי המשכורת בטענה כי "ייתנו לעובדים את התלוש מתי שירצו" דבר זה הינו מנוגד לחוק ועלול לגרור קנס כספי כלפי המעסיק.
4. הסעיף החשוב ביותר בחוק (וגם הסעיף שעליו הכי הרבה מעסיקים לא מקפידים) קובע כי מעסיק חייב לפרט בתלוש את שעות העבודה (האמיתיות והמלאות!!) של העובד, מספר ימי עבודה בחודש, ותק מצטבר, לגבי עובד במשכורת – היקף המשרה; לגבי עובד בשכר – הבסיס שלפיו משולם השכר; לגבי עובד ששכר עבודתו נקבע לפי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – גם דירוג העובד ודרגתו, מספר ימי החופשה שניתנו ויתרת ימי החופשה, מספר ימי המחלה שנוצלו ויתרת ימי המחלה, השכר הרגיל (לפני תוספות), תשלומים אחרים הנוספים לשכר הרגיל, ופרטים נוספים המפורטים בחוק.

יודגש כי בהעדר הפירוט הנ"ל נטל ההוכחה יהא על המעסיק, לסתור את טענות העובד באשר לרכיבים אלה.

עוד יודגש, כי אי מסירת תלוש משכורת שלא על פי התנאים המפורטים בחוק (ומקל וחומר אי מסירת תלוש כלל) עלולים להביא לתשלום של עד 5,000 ₪ (!!!) לעובד עבור כל תלוש לא מלא, בנוסף לקנסות מנהליים משמעותיים שיושתו על המעסיק. לכן, חשוב להכיר ולציית באופן מלא להוראות החוק.