עשרת הדיברות במקום העבודה שכל עובד ומעסיק חייבים להכיר

עשרת הדיברות במקום העבודה שכל עובד ומעסיק חייבים להכיר

מיכאל כהן, משרד עורכי דין מגיש מסמך זה כשירות לציבור. המסמך נועד להביא לידיעה את זכויות המינימום לעובדים בישראל[1]. המסמך רחוק מלקבץ לתוכו את כל זכויות העובדים בישראל. מסמך זה משמש מעין מורה נבוכים ראשוני ומנחה בלבד, עבור עובדים ומעסיקים כאחד. למען הסר ספק, כל האמור בכתבה זו חל גם על עובדים זרים/פליטים/מהגרי עבודה וכדומה.

זכרו, כי מעבר לפן המשפטי, בעידן שבו כולנו מבלים שעות רבות מחיינו במקום העבודה, חשוב כי הן המעסיק והן העובדים יעשו כל מאמץ לכבד איש את רעהו, ויעשו את המיטב להנעים את השהות במקום העבודה – מה שיביא בהכרח גם להגברת התפוקה ותחושת השייכות של העובד למקום העבודה.

אנו ממליצים שבכל מקרה שבו עולה שאלה הנוגעת לדיני עבודה תפנו למשרדנו לתיאום פגישת יעוץ מקיפה ואישית.

  1. הגדירו את אופי יחסי העבודה ביניכם:

הן למעסיק והן לעובד יש אינטרס ראשון במעלה להגדיר את אופי יחסי העבודה בין הצדדים. האם מי שיספק את העבודה יהא עובד, פרילנס, או שמא נותן שירות?

להגדרת אופי יחסי העבודה יש משמעות כספית רחבה ועמוקה וממנה נגזרות זכויות וחובות רבים מספור.

יחד עם זאת יודגש, כי מבחינת בתי הדין לעבודה הסטטוס של מבצע העבודה אינו נקבע על פי החלטת הצדדים, אלא על פי בחינה של המציאות בפועל.

  1. העלו על הכתב את ההסכמות אליהן הגעתם והסדירו את תנאי העבודה הבסיסים:

חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002  קובע כי תוך שלושים יום מיום תחילת העבודה על המעסיק למסור לעובד שלו הודעה מסודרת ובה יצויין לפחות: מועד תשלום המשכורת, היקף המשרה, מי הוא המנהל בפועל, לאן יופרשו כספי הפנסיה ועוד. אי קיום הוראות החוק, יכול לגרור פיצוי משמעותי לעובד.

יחד עם זאת, מומלץ ואף רצוי כי הצדדים יחתמו על הסכם מקיף שיסדיר את מכלול היחסים ביניהם, כמו למשל: מהות התפקיד, הגדרת האחריות המקצועית, סודיות ואי תחרות, בונוסים ועוד.

  1. כל עובד בישראל זכאי לשכר מינימום:

חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987, שעודכן לאחרונה ביולי 2016 קובע כי כל עובד בישראל זכאי לתשלום  מינימאלי של 25.94 ₪ לשעה, 226 ₪ ליום ו4,825 ₪ לחודש לעובד במשרה מלאה בשבוע עבודה של חמישה ימים.

  1. כל עובד בישראל זכאי לתשלום של שעות נוספות:

חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 קובע כי עובדים העובדים 5 ימי עבודה בשבוע זכאים לאחר 9 שעות עבודה לתשלום של 125% משכרם השעתי בשעתיים הנוספות הראשונות ולאחר שעתיים נוספות לתשלום של 150% משכרם השעתי.

המעסיק מחוייב ברישום שעות העבודה של עובדיו, יחד עם זאת ולטובת שני הצדדים, מומלץ כי במקומות עבודה בהם העובדים נדרשים לעבוד בשעות נוספות יתבצע רישום ומעקב אחר שעות העבודה גם מצד העובדים וזאת על מנת שאפשר יהיה לוודא שרישומי המעסיק מדויקים ואמינים.

  1. כל עובד בישראל זכאי לביטוח פנסיוני:

צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, קובע כי החל משנת 2008 יש לבטח כל עובד מעל גיל 21 ועובדת מעל גיל 20 בביטוח פנסיוני המתבצע באמצעות הפרשות, גם של העובד וגם של המעסיק, לביטוח הפנסיוני של העובד. בנוסף, המעסיק מחויב להפריש סכומים מסוימים לקרן פיצויי פיטורים של העובד.

עובדים שבוצעו עבורם הפרשות פנסיוניות זכאים לתשלום ההפרשות המתוארות להלן באופן רטרואקטיבי החל משלושה חודשים מיום תחילת עבודתם אצל המעסיק. עובדים שלא בוצעו עבורם הפרשות פנסיוניות בעבר יהיו זכאים להפרשות פנסיוניות לאחר 6 חודשים.

בעקבות עדכון בצו הרחבה שנחתם ב-23.05.2016, יועלו שיעורי ההפרשות לביטוח הפנסיוני החל ממשכורת חודש יולי 2016 כך ששיעורי ההפרשות לתגמולים יעמדו על 6.25% תגמולי מעסיק  ו-5.75% תגמולי עובד. יודגש, כי עובדים הנהנים מהסדר מיטיב שבו שיעורי ההפרשות גבוהים יותר, ימשיכו ליהנות מתנאיהם המשופרים.

  1. כל עובד בישראל זכאי לדמי הבראה אחת לשנה:

צו ההרחבה בדבר הבראה קובע כי כל עובד בישראל זכאי לדמי הבראה המחושבים על בסיס הותק שלו במקום העבודה. עלות יום הבראה נכון לאוגוסט 2016 הינו 378 ₪ במגזר הפרטי ו  421 ₪ במגזר הציבורי. כאמור מספר ימי ההבראה תלוי בותק שצבר העובד במקום העבודה וקבועים כך:

עובד בשנת עבודתו הראשונה – 5 ימי הבראה

מהשנה השניה ועד השנה השלישית לעבודה – 6 ימי הבראה

מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודה – 7 ימי הבראה

מהשנה האחת עשרה ועד השנה החמש עשרה לעבודה – 8 ימי הבראה

מהשנה השש עשרה ועד השנה התשע עשרה לעבודה – 9 ימי הבראה

מהשנה העשרים ואילך לעבודה – 10 ימי הבראה

  1. כל עובד בישראל זכאי לדמי מחלה:

חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 קובע לכל עובד בישראל זכאי לתקופת לצבירה של יום וחצי זכאות לדמי מחלה לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ-90 יום במצטבר.

עובדים שנעדרו מעבודתם עקב מחלה למעלה מיום אחד זכאים לתשלום מהמעסיק עבור ימי המחלה. עבור היום השני והשלישי של תקופת ההיעדרות זכאים העובדים ל- 50% משכר העבודה הרגיל והחל מהיום הרביעי והלאה זכאים העובדים ל- 100% משכר העבודה.

  1. כל עובד בישראל זכאי לדמי חופשה:

חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 מזכה כל עובד בישראל בצבירה של זכאות לימי חופשה בתשלום. צבירת ימי החופשה תלוי בוותק של העובד במקום העבודה.

עם סיום עבודתו של העובד אצל המעסיק, העובד רשאי לפדות את יתרת ימי החופשה שנצברו לטובתו בכסף.

הזכאות לצבירת ימי חופשה היא כדלקמן:

 

שנות ותק זכאות זכאות בימי עבודה בפועל (נטו) בשבוע של 6 ימים זכאות בימי עבודה בפועל (נטו) בשבוע של 5 ימים
משנה עד 4 שנים 14 ימים עד 30.06.2016 12 ימים עד 30.06.2016 10 ימים עד 30.06.2016
15 ימים החל מ-01.07.2016 13 ימים החל מ-01.07.2016 11 ימים החל מ-01.07.2016
5 שנים 16 14 12
6 שנים 18 16 14
7 שנים 21 18 15
8 שנים 22 19 16
9 שנים 23 20 17
10 שנים 24 21 18
11 שנים 25 22 19
12 שנים 26 23 20
13 שנים 27 24 20
14 שנים ואילך 28 24

 

  1. כל עובד בישראל זכאי לדמי נסיעות:

צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה קובע כי כל עובד הזקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו השתתפות עד למקסימום של 26.4 ליום עבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל שבו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו. עובד הנעדר מעבודתו מסיבה כלשהיא אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בעד תקופת היעדרותו.

הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו.

החזר ההוצאות לא ישולם למי שמוסע לעבודה על חשבון המעביד או מטעמו.

 10. מעסיק ועובד – תמיד יש לבדוק אם חל עליכם הסכם קיבוצי או צו הרחבה:

על העובדים והמעסיקים בישראל חלים הסכמים קיבוציים (ענפיים ומיוחדים), צווי הרחבה והסכמים רבים ומגוונים המשפיעים באופן ישיר על שכר העובדים וזכויותיהם (תמיד השינוי יהא מיטיב עם המינימום הקבוע בחוק). משרדנו ממליץ בחום, הן למעסיקים והן לעובדים, לבחון מדי פעם האם על המעסיק הספציפי חלים הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה והסכמים אחרים היכולים להשפיע דרמטית על תנאי העבודה אצל המעסיק.

 

 

*אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. הפוסט מהווה סקירה כללית בלבד, בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדות ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו.

[1] על בני נוער ואנשים בעלי מוגבלויות חלים חוקים ייעודיים וספיציים.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *